בילדותי אובחנתי כחולה ב"קדחת ים תיכונית" (FMF). מדובר במחלה גנטית אוטואימונית שמתבטאת בהתקפים של חום גבוה, כאבי בטן, כאבי שרירים ומפרקים, נפיחות של הגפיים ומהווה סיכון לאי ספיקת כליות. הפגיעה בכליות עלולה להיגרם משום שבזמן התקף יש עלייה גבוהה לדם של חלבון שנקרא עמילואיד, עלייה זו מקשה על הכליות ומערכת העיכול לפנות את העמילואיד מהדם וכתוצאה מכך קיים סיכון שהעמילואיד ישקע בכליות ושקיעה זו לאורך זמן עלולה לפגוע בתפקוד הכלייתי עד לכדי אי ספיקת כליות. הטיפול הקונבנציונאלי במחלה הוא מתן תרופה בשם קולכצין שתפקידה למנוע או להפחית את ההתקפים וכך לשפר את איכות החיים של המטופל ולהפחית את הסיכון לאי ספיקת כליות. גם אני במשך כשלושים שנה נטלתי קולכצין ששיפר את איכות החיים שלי והפחית את תדירות ועצמת ההתקפים אך לא הביא לנסיגתם המוחלטת. היום מזה כשמונה שנים אני כבר לא נוטל את הקולכצין כלל ולא היה לי אף לא התקף אחד כל השנים הללו. אני מאמין שריפוי זה נעשה בעקבות שינוי מהותי שעשיתי באורח החיים שלי ושכולל תזונה אנטי דלקתית, פעילות גופנית יומיומית, תרגול מדיטציה יומי ועבודה רגשית בשילוב התפתחות אישית. בנוסף, מעבר לנסיגה המוחלטת של  ההתקפים, נפסקו גם כאבי הראש, העצירות והנפיחות, העייפות וכאבי הגב מהם סבלתי לפני השינוי שעשיתי. אני רואה את עצמי כדוגמה לכוחה של האפיגנטיקה ביצירת תהליכי טיפול וריפוי גם כאשר יש לנו פוטנציאל גנטי למחלה כלשהי. אני מאמין שאיכות חיינו ובריאותינו אינה גזרת גורל של ה"הגרלה הגנטית" שלנו אלא, ביכולתנו לשנות ולהשפיע על איכות חיינו ובריאותינו על ידי תזונה, פעילות גופנית ורווחה רגשית ואת זה אני רואה יומיום על עצמי, משפחתי ומטופלים שרוצים שינוי.